כאב גב תחתון חד צדדי

כאב גב תחתון הינה תלונה נפוצה מאד בפניות לרופא המשפחה. הסיבות העיקריות לכאבי גב תחתון הינן כאב מפרקי, כאב הנובע מבעיות בדיסק הבין חולייתי, כאב הנובע מרקמות רכות כגון: שרירים, פציה גידים וכאב מוקרן, אך פעמים רבות לא ניתן למצוא את הגורם המדויק למקור הכאב וניתנת האבחנה, כאב גב תחתון צד ימין או כאב גב תחתון צד שמאל.

אפיון הכאב

משך התסמינים מחלק את הכאבים לכאב גב חריף (אקוטי), תת חריף וכרוני ויכול לסייע בקבלת החלטות בנוגע לטיפול. מיקום הכאב לדוגמא, כאב גב תחתון צד ימין, סוג הכאב, כרוני וגורמים אשר מחמירים ומקלים על הכאב, שכיבה או ישיבה, פעילות הדורשת מאמץ גופני או בשינה? כל אלו עוזרים להבהיר את מקור הכאב ואת האבחנות המבדלות.

חשיבות התשאול של מטופל עם כאב גב והטיפול הראשוני

חמישים אחוזים ויותר הייתי נותן לתשאול הראשוני של המטופל לגבי בעייתו, היות ומתוך הסיפור של תחילת הכאב והתנהגותו יוכל המטפל לחשוב על מנגנוני הפציעה, ואפילו על המקורות האפשריים להתהוותה. הטיפול הראשוני במרבית כאבי הגב הינו טיפול שמרני הכולל טיפול תרופתי להורדת כאבים ושיכוך דלקת, ו/או טיפול בפיזיותרפיה או בטיפולים משלימים הולסטים מגוונים.

אבחון והערכת כאב הגב

לעיתים קרובות ניתן להבין את התנהגות הכאב על סמך ההיסטוריה של המטופל, התקפים קודמים, בדיקה גופנית ובמקרים מסוימים בדיקות נלוות כגון הולכה עצבית או הדמיות שונות. לאחר שיחה והבנת התלונה והבעיה, הפיזיותרפיסט יבצע בדיקה מקיפה של מערכת השרירים, תנועתיות מערכת העצבים והמפרקים, כמו כן יעריך הפיזיותרפיסט את תפקודו של המטופל ואת מקצועו או את התנהגותו היומיומית כדי להשיבו לתפקוד מלא בחזרה במהירות האפשרית תוך בניית תוכנית להמשך שימור ומניעת חזרתה של הבעיה. לאחר מכן תבנה תכנית טיפול, שמטרתה להפחית את כאבי הגב על מנת לאפשר חזרה של המטופל לתפקוד מלא. הבדיקה גם כוללת סינון של "דגלים אדומים" אשר מצביעים על בעיה חמורה יותר ודורשים הערכה נוספת.

הטיפול בכאב הגב

בהתאם לבדיקה הראשונית, וכן להתקדמות הטיפול, הפיזיותרפיסט ישתמש בטכניקות טיפול כגון טיפול מנואלי, עיסוי רקמות עמוק, טיפול בפאציות, דיקור מערבי, טייפינג, תרגול אקטיבי וכו', וכן בתרגול ספציפי לחיזוק הרקמות החלשות ושיפור הגמישות והתנועתיות של הגוף. לעיתים הדרכה לשינוי סביבת העבודה או אורך החיים גם כן יסייע להורדת כאבי הגב, כאשר הטיפול צריך להיות מותאם לסביבת תפקודו היומיומית של המטופל.