מחלת הפרקינסון וחוסר שיווי משקל – דרכי הטיפול במרכז

מחלת פרקינסון הינה מחלה ניוונית פרוגרסיבית של מערכת העצבים המרכזית. שיעור ההיארעות של מחלת הפרקינסון עומד על 1-2 חולים לכל 1000 איש והיא נפוצה יותר בקרב גברים. הסיכון לחלות במחלה עולה עם הגיל ועומד על 1% מהאוכלוסייה מעל גיל 60.

הגורם למחלת הפרקינסון אינו ידוע וחוקרים משערים שמדובר בגורמים גנטיים, גורמים סביבתיים או בשילוב של השניים. המחלה מאופיינת באובדן תאי מוח באזור Substantial Negra אשר מייצרים דופמין – נוירוטרנסמיטר אשר לו חלק חשוב בהעברת מסרים. המחסור בדופמין הנוצר כתוצאה מהרס התאים גורם לסימפטומים האופייניים של מחלת הפרקינסון. ברוב המקרים המחלה מתחילת כרעד של אחת מכפות הידיים אשר מתגבר בתנועה ופוחת במנוחה. הרעד יכול להופיע גם באזורים נוספים כגון זרועות, הרגליים ובאזור הפנים לסתות, לשון, מצח ועפעפיים. תסמינים מרכזיים נוספים הינם נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, דיבור חלש, הפרעות בהליכה, חוסר יציבות, נפילות חוזרות וסחרחורת אשר הינה תלונה נפוצה בקרב חולי פרקינסון ומדווחת אצל יותר ממחצית מהמאובחנים בה.

הקשר בין חוסר היציבות האופייני במחלת הפרקינסון לבין תפקוד המערכת הוסטיבולרית נחקר רבות. שינויים נוירו פתולוגים נמצאו אצל חולי פרקינסון באזורים מוחיים אשר אחראיים על עיבוד וסטיבולרי כגון גרעינים וסטיבולריים הנמצאים במדולה ובפונס ושורש העצב הוסטיבולרי. בנוסף, נצפה שינוי בפעילות באונה טמפורלית מדיאלית ובאזורי עיבוד חזותי כתגובה לתנועת ראש, אשר מוביל לסנכרון לקוי של מידע המגיע ממערכות חישה שונות.