איך שעולם מסתובב

כל אדם חמישי שנכנס למרפאת אף אוזן וגרון מתלונן על סחרחורת, ושכיחות הבעיה עולה עם הגיל. עוז צור, פיזיותרפיסט מומחה בטיפול בסחרחורת ושיווי משקל, פיתח שיטה להקל על הסובלים, ובעיקר למנוע את הנפילה הבאה

"זה קרה לי מתוך שינה. התעוררתי, ועוד לפני שקמתי מהמיטה הרגשתי סחרחורת נוראה. העיניים רצו מצד לצד בלי שיכולתי לעצור אותן. אני לא מאחלת לאף אחד את ההרגשה הנוראה הזו. לא ניסיתי לקום, אבל הרגשתי שאני נופלת. ואז, פשוט שכבתי במיטה וצרחתי! אני בחורה שמאוד אוהבת וצריכה שליטה. אני מחושבת, מתוכננת, יודעת תמיד מה קורה איתי, וסחרחורת היא בדיוק אנטי-תזה לשליטה. הרגשתי שאני לא מצליחה לשלוט בכלום. התמלאתי חרדה. פחד אמיתי. הקאתי".

כך מתארת סיוון שחר (26), סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת "בר אילן", את מה שקרה לה לפני כשנתיים ופתח מסע ייסורים מתמשך שפגע באיכות חייה. משלא הפסיקה להקיא והסחרחורת לא חלפה, הביאו אותה בני משפחתה לבית-החולים הסמוך. על פי התסמינים, חשד הנוירולוג שהוזעק אליה שמדובר בוורטיגו. "אבל כדי להיות בטוח שאכן מדובר בוורטיגו, הרופא הושיב אותי על המיטה, כשהרגליים גבוהות מהראש והטה את ראשי באוויר, לכיוון מטה. זה גרם לי מיד לסחרחורת נוראה, ושוב לחוסר שליטה על תזוזת העיניים. אפילו לדבר על זה עושה לי רע. הקאתי, השתוללתי, נכנסתי ממש להיסטריה. צעקתי שאני נופלת, שיחזיקו אותי והרופא היה מרוצה: האבחנה שלו היתה נכונה: ורטיגו".

הנוירולוג הסביר לה במה מדובר ומה גורם לכך, והיא נזכרה שגם לסבתה ולדודתה, יש לפעמים התקפי ורטיגו, "אבל, עד שאת לא חווה את זה בעצמך, אינך יודעת למה לצפות. מעולם לא השתכרתי, אבל אני מתארת לעצמי שככה מרגיש שיכור. כשהנחתי רגל על הרצפה, לא היה ברור לי איפה הרצפה מתחילה ואיפה היא נגמרת. לקח לי זמן להגיע לפוקוס, לא יכולתי להרים ראש, לא יכולתי שיגעו בי. אם מישהו התיישב לידי על הספה הייתי מקבלת סחרחורת ובחילות.ישנתי בישיבה. זה היה סיוט. פחדתי לצאת החוצה. לא הלכתי ללימודים ולעבודה, לא הלכתי לקניון שמא מישהו ידחוף אותי בטעות ואקבל סחרחורת".

לאחר חודש מסויט, חזרה לעצמה. אבל, אחרי שנה וחצי בערך חוותה התקף נוסף. "זה קרה שוב מתוך שינה. שוב הקאתי, שוב הרגשתי שאני נופלת גם בשכיבה, שוב נכנסתי לחרדות. הפעם כבר ידעתי מה זה, אבל עדיין לא היו בידי כלים להתמודד עם זה. שוב נשארתי כמה שבועות בבית, כי פחדתי לצאת. כולם כבר כעסו עלי ואמרו שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי, אבל אחרי החוויה הקשה שהיתה לי עם הנוירולוג בבית-החולים, פשוט סירבתי ללכת לטיפול, לבד מטיפולים אלטרנטיביים, שלא עזרו. בהמשך הגיעו שני התקפים בתכיפות גדולה יותר. הייתי אז בעיצומה של עבודה על התואר השני, בלחץ מאוד קשה – בדיעבד אני יודעת שהלחץ החמיר את המצב – והוורטיגו ממש פגע לי ברמת הריכוז בלימודים, בביטחון האישי, באיכות החיים".

ואז, היא אומרת, סיפרה לה דודתה על עוז צור, פיזיותרפיסט, מומחה בטיפול בסחרחורת ובחוסר שיווי משקל, שהצליח לסייע לה אחרי שנים רבות של סבל. "מעודדת מניסיונה הטוב, הסכמתי ללכת אליו, אך בחשש נורא. כשנכנסתי לאבחון, שבו לא נגע בי כלל, בכיתי מפחד. הוא אישר שמדובר בוורטיגו. הסביר לי ממה נובעת בעייתי וטיפל בי ברגישות רבה, בהתחשב במצבי הנפשי והפיזי.

"כבר בטיפול השלישי מתוך חמישה הרגשתי טוב. הוא צייד אותי בתרגילים שעלי לעשות בבית, והמצב השתפר באופן דרמטי ממש. היום אני כבר מתהפכת מצד לצד במיטה – משהו שלא עשיתי שנתיים, לא מפריע לי שיתיישבו ויקומו לידי על הספה, חזרתי לשבת על כסא עם גלגלים במשרד".